תנ"ך על הפרק - במדבר כה - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

במדבר כה

142 / 929
היום

הפרק

בנות מואב ובני ישראל, קנאת פינחס והשכר שקיבל, צִוּוּי לְהִלָּחֵם במדין

וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן׃וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַיהוָ֖ה נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃וַ֠יָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי׃וְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה הַמִּדְיָנִ֖ית כָּזְבִּ֣י בַת־צ֑וּר רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃צָר֖וֹר אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים וְהִכִּיתֶ֖ם אוֹתָֽם׃כִּ֣י צֹרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וְעַל־דְּבַ֞ר כָּזְבִּ֨י בַת־נְשִׂ֤יא מִדְיָן֙ אֲחֹתָ֔ם הַמֻּכָּ֥ה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר׃וַיְהִ֖י אַחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף. אמרו בזהר הקדוש פרשת פנחס דף רצ"ז ע"א דלא מית חד מישראל אלא כד אתו ערב רב אתערבו בנשין דשבטא דשמעון בתר דאתגיירו ואולידו מיתו ומנהון מיתו בעגל ומנהון במותא ואחרנין מיתו הכא אינון דאשתארו עכ"ל ע"ש באורך ועיין בזהר פרשת תשא דף קצ"א ודף קצ"ב וכמ"ש הרב עיר וקדיש מהר"ם זכות ז"ל בהגהתו שם: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. על דרך כל שהוא ת"ח ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח שוב אין תורה פוסקת כיון שהוציא זה את זה תהיה לו כהונת עולם. המוכה אשר הוכה. על דרך ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה בע"הז ובע"הב. וכן המוכה בע"הב אשר הוכה בע"הז. ואמרו פרק טבול יום לא נתכהן פנחס עד ששם שלום בין השבטים ז"ש הנני נותן לו את בריתי שלום שיעשה שלום בין השבטים ואז והיתה לו ולזרעו כהונת עולם. ואמרו פרק הנשרפין בעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש וכו' ולא יהיה לו בן מגיש מנחה אם כהן הוא ולזה המקנא עליו ניתן כהונה לזרעו. הרב הגדול מהר"ר וידאל הצרפתי ז"ל בפירושו כ"י: בסנהדרין פרק הנשרפים אמרו רז"ל התחילו השבטים מבזין אותו מי שפטם אבי אמו עגלים לע"ז יהרוג נשיא שבט מישראל בא הכתוב ויחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן א"ל הקדוש ברוך הוא למשה הקדם לו שלום שנאמר לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. הלא במאמר הלז הלא מר"אש בס"דר דברתי אני עני. איכו השתא אמינא מילתא בדרך אפשר במ"ש בספר שבלת של לקט כ"י והוא ספר שסידר הרב הרמ"ז ז"ל מגורי האר"י ז"ל שחקר כמה חקירות ותריץ יתיב ותורף דבריו בק"צר אמיץ. דפנחס כולל שתי נפשות דיוסף ויתרו והיה צריך לתקן שני דברים הא' מצד יוסף על טפין דאזדריקי. והא' מצד יתרו שפטם עגלים לע"ז. וראה פנחס בזמרי שבא על כזבי והיה ע"ז דפעור. והנה גם נדב ואביהוא היה בהם מעין דוגמא שלא רצו לישא אשה ודומה לענין יוסף. והב' שהקריבו אש זרה ודומה ליתרו שהקריב לע"ז ופנחס היה מוכרח לתקן דברים אלו וגם נדב ואביהוא היו מוכרחים לתקן עצמם מאלו הב' דברים לכן נתעברו בפנחס כדי שיהיה לו כח לתקן התקון שלו ושלהם ביחד בפעם אחד. וז"ש וירא פנחס ר"ל בעין שכלו ראה ברוח הקדש שעליו מוטל לתקן אשר עיות בראשונה לכן קם מיד מתוך העדה עד כאן קיצור דבריו והוא האריך בהקדמות נוראות. ולפי דבריו יש לרמוז ויק"ם מת"ך גימטריא יתרו. ואע"ג דכתיב מתוך ביו"ו ראיתי בספר כנפי יונה בריש חלק ב' במדות שהתורה נדרשת על דרך האמת ואחד מהם הוא תמעיט אעפ"י שיש לו כגון ו' של חולם יו"ד של חירק עכ"ל ואם כן יש לרמוז במאי דקמן כי ויק"ם מת"ך גימטריא יתרו. והבן יקיר החכם השלם עצום ורב כמה"ר אברהם זלה"ה רמז כי ויקם גימטריא יוסף עכ"ד ז"ל. וזהו הרמז וירא פנחס מה שפגמו אבותיו ויקם מתך שרמוז בגימטריא יוסף יתרו. וממילא מובן מאמרם ז"ל שהשבטים ר"ל נשיאי השבטים היו ע"ד מש"ה וישלח משה וישלח ישראל ואמרו רז"ל שהעם הם הגדול. והגדול הוא העם. והתחילו הם מבזים שאבי אמו פטם עגלים לע"ז ואיך יהרוג נשיא על שעבד ע"ז וכו' בא הכתוב ויחסו אחר אהרן כלומר מטעם זה עצמו שפטם אבי אמו עגלים לע"ז הוצרך לעשות זה לתקן ונתקנו גם נדב ואביהוא והראיה שנתעברו בו וזה רמז באומרו בא הכתוב ויחסו אחר אהרן בן אהרן הכהן שהוא עצמו נדב ואביהוא דתרין כחד תרין פלגי גופא. וא"ל למשה הקדם לו שלום דגם משה היה בו מבחינת יוסף כמ"ש הרב הנשי"א ז"ל. ועתה שנתקן הקדם לו שלום בחינת יסוד שתקן ככל הדברים אשר דברנו. וזה אפשר להבין מאמרם ז"ל פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן בדין הוא שיטול שכרו דהיה ס"ד דמאחר דנתעברו בו נדב ואביהוא לסייעו להרוג זמרי אימא דמגרעות נתן לשכרו דגדולי ישראל היו בגר"ם המעלות. לז"א בדין הוא שיטול שכרו דאלמלא הכין עצמו וגמר למסור עצמו בקנאתו לה' לא נתעברו בו ונמצא דהוא מסר עצמו על ק"ה. ולא מיבעיא ששכרו אתו על הריגת זמרי ואביזריה והצלת ישראל אלא גם על נדב ואביהוא שנתקנו נוטל שכר וז"ש פנחס וכו' בן אהרן שנתעברו בו נדב ואביהוא גם על זה נוטל שכרו כי הוא יסוד המעלה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך